על אומנות פסיפס ומוזאיקה

פסיפס או בשמו האחר מוזאיקה הוא תמונה המורכבת מאבנים שונות וצבעוניות. בתקופה העתיקה שימש הפסיפס לצרכים שונים בעיקר כרצפה או קירות למבני ציבור, דת ובתי מרחץ. בחלק מרצפות הפסיפס נמצאו סמלים דתיים, ציורי חיות, כתובות וצורות גיאומטריות מורכבות.
גודל האבנים המרכיבות את הפסיפס נחשב לאחת האינדיקציות המרכזיות לאיכות הפסיפס. ככל שהאבנים קטנות יותר והמגוון שלהן רב יותר הפסיפס נחשב (בדרך כלל) איכותי יותר. אם כי ברור שגודל האבנים במוזאיקה רחוק מלהיות המדד היחיד לאיכות.
עבודות פסיפס ראשונות נמצאו ביוון והן מתוארכות למאה השישית לפני הספירה. עבודות עתיקות אלו היו עשויות מחלוקי נחל לא מעובדים ויצרו תבניות גיאומטריות פשוטות.
בתקופת האימפריה הרומית עבודת המוזאיקה התחילה לעטר גם קירות ובנוסף מגוון הצבעים של האבנים וסוגי האבנים גדל.
בתחילת המאה השמונה עשרה זכתה אומנות הפסיפס לתקופת זוהר חדשה כשהוותיקן נתן את חסותו להקמת סדנת פסיפס שמטרתה הייתה להעתיק יצירות אמנות חשובות של התקופה בטכניקה זו. בהמשך התחילו לייצר בסדנה זו גם עבודות פסיפס חדשות. התפתחות נוספת מתחילה באמצע המאה ה-19, בוונציה, עת עובר ייצור הפסיפס תיעוש ומשם מתפשטת אמנות המוזאיקה בצורתה החדשה למקומות שונים בעולם.

פסיפסים עתיקים ניתן לראות בישראל ב ציפורי, בבית הכנסת שבבית אלפא המציג את גלגל המזלות, בבית הכנסת בעין גדי פסיפס בציפורים בקיסריה וחדש חדש פסיפסי ענק בנתניה בטיילת נוף ים..
http://www.youtube.com/watch?v=Owof8wNF528
להזמנת הרצאה סיור וסדנה
חדוה ביטון דרך הפסיפס יצירות ואוירה 054-5873484

פסיפס אומנות של התמזגות

באומנות הפסיפס תמונה מורכבת מעשרות ואפילו מאות רסיסים ושברים של אבנים שבדרך פלא מוצאות כל אחת את מקומה .

חברה בנויה מאנשים.חברה אינה גוף בודד אלא מורכבת מתצריף של כולנו.
יחד עם זאת כל פרט הוא יחיד ומיוחד.

אנו רואים עצמנו כישויות נפרדות, מפרידים וממיינים וממדרים את חיינו, עלינו להבין שיש למזג בין כל החלקים של חיינו לשלמות אחת שיש קשר בין כל חלקיה.

היצירה באומנות הפסיפס ממחישה זאת היטב. לבד -כל אבן היא רסיס שבור וחסר משמעות, רק המיזוג בין כל האבנים השונות הוא שנותן את התמונה- את היצירה האומנותית.
המיזוג הזה יכול לבוא מתוך התובנה שהננו כולנו אחים.שכולנו באנו מאותו המקור ושאנרגיית היקום זורמת בכולנו.
אחת האמיתות הבולטות ביותר בתרבויות רבות הינה אמת האחדות.
אם כולנו מחוברים אחד לשני כל פגיעה שלי בזולתי תגרום לי נזק ישירות.
כל מעשה של חמלה, עזרה וריפוי לזולתי יקרין בחזרה אלי את אותן ברכות.
נכון שהאנשים סביבי שונים ממני. חלקם שונים לגמרי .אך עדיין כולנו מחוברים. בדיוק כמו ביצירה של פסיפס. כל רסיס שונה מחברו אבל כולם באו מאותה שלמות מאותו אריח שנשבר והתנפץ . רק כשממזגים בין כל הרסיסים ומאחדים אותם נוצרת תמונה .נוצרת שלמות ומתקבלת משמעות.
אתם מוזמנים לנסות לצעוד בדרך הפסיפס ומתוך היצירה לחוות את השקט הפנימי ולאחד רסיסים.
"היחידים השייכים לקהילה, משלימים אלו את אלו.
לכל יחיד יש משהו מיוחד לומר, צבע מיוחד להוסיף, לקשת הצבעים הקהילתית.
כאשר מצטרף האדם הבודד לקהילה, הוא מוסיף מימד חדש.. הוא תורם משהו ששום אדם אחר לא יכול לתרום, הוא מעשיר את הקהילה... ומשלימים אלו את אלו... מתכנסים בני האדם היחידים."(הרב י.ד. סוליבייצ'יק)